נכון. מה הקשר בין המשפטים האלה. ובכלל, מה אני יודעת על רווקות? ובכלל, אין דבר כזה להתחתן מהר, ומחשבה כזו עלולה לגרור אחריה שלל החלטות שגויות. ומה הבעיה בלהישאר רווקה שפויה? האושר ממש לא תלוי בחתונה, בן זוג או בילדים. מי שרוצה להיות מאושרת באמת, שתחליט שהיא מאושרת, שתחייה את החיים, שתיסע לטייל, שתבלה את עצמה לדעת עד שלא תרגיש בחוסר הזה שנמצא שם. ומחכה לישועה שלו. כי עם כל הכבוד לקלישאות ולשיטות הפסיכולוגיות הללו- לי נמאס. אני רוצה להתחתן. אני רוצה בית משלי. אני רוצה פינה משלי, עם בן זוג. אני רוצה לחוות זוגיות. אני רוצה להירדם ליד מישהו שאוהב אותי בלילה. אני רוצה להתגנדר לכבוד מישהו ספציפי ולא לומר: "אני מתגנדרת בשביל עצמי". אני רוצה לחלום יחד עם מישהו. אני רוצה לאהוב. אני רוצה לפרוק את כמות האהבה הענקית שיש לי בלב למישהו שאיתו אני אבנה בית. אני רוצה להיות כבר בהריון. לגדל ברחם שלי חלק מאדם שאני אוהבת. אני רוצה לחנך ילדים כמו שתמיד חלמתי. אני רוצה בית עם שבת כמו בספרים: אבא בבית כנסת, אמא יפה, חלות מעשה ידי, ילדים מתוקים. אני אפילו רוצה קצת לא לישון בלילות ולקום לתינוק מיילל.
ברוכים הבאים לבלוג שלי. אז כן. כאן אני הולכת לכתוב את כל העולה על רוחי בעיתות שונות. ללא עריכה מיוחדת, ללא מטרה מסוימת. רק מחפשת לשתף מישהו במה שעובר עלי בפנים. באמת.
כי אני רוצה להתחתן.
אז ניסיתי כל מיני דברים. אני לא אשקר. לא טסתי למסע תפילות ברחבי העולם ולא אכלתי סוכרייה מצופה ברוק של כלה שיצאה מהמקווה. אבל התפללתי רבות. הרחקתי לכת המון פעמים בשביל לקדם את עצמי לקראת הזיווג שלי. הרבה פעמים החלטתי שזהו- מתי שהשם רוצה אני אתחתן וזהו. נמאס לי. ניסיתי לשקר לעצמי ולומר שזה בכלל לא מעניין אותי ואני אבנה לעצמי קריירה, אטייל ואהנה.
אבל אין לי בכלל עם מי לטוס או לטייל. רוב החברות שלי בכלל אמהות לשני ילדים או יותר. בעבודה אני יכולה להתקדם, אבל תמיד יגיע החלק הזה ביום שבו כל אחת ואחד חוזר הביתה אל בן זוגו וילדיו. תמיד יגיע החלק הזה שאין לי עם מי לדבר כי כולם עסוקים בלהשכיב את הקטנים שלהם. תמיד יגיע הרגע הזה שבו אני אנסה להבין מה לא בסדר בי.
אבל מה לא בסדר בי זה כבר נושא לפוסט אחר. עכשיו מה שאני רוצה זה להתחתן. ויפה שעה אחת קודם.
כי נמאס מכל מבטי הרחמים האלה של כולם. נמאש מכל אלה שמודיעים לי: "את צריכה לשחרר. ברגע שתשחררי זה יבוא לבד". נמאס מכל אלו שמנסים לעודד ולפתוח את הלב בכל מיני סיפורי מעשיות על אנשים שמצאו את אהבת חייהם בכל מיני מקומות לא צפויים.
רק חבל שהם לא יודעים שלא אכפת לי למצוא את אהבת חיי בכל מקום מכובד. רק שיבוא כבר.
אני לא שוכחת לרגע את דרכו של הרב ארוש הצדיק, שמנחה את כל קהל תלמידיו להודות על הטובה ועל הרעה כאחד. אז כן, אני מנהלת מחברת תודה. אני כותבת (ומשתדלת מאוד שלא לפספס ומשלימה בעת הצורך) בכל יום 40 תודות על כל הסערה הזו שאני חשה מבפנים. על כל הרגעים הלא פשוטים האלה שאני חווה עם עצמי. ועם אחרים.
אז גם עכשיו אני אומרת להשם תודה! תודה על הניסיון הזה. תודה על הרגעים הלא פשוטים. תודה שכל רגע כזה הוא רק רגע. ושהכל לטובה.
הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה