מה לא בסדר בי או- מה באמת לא בסדר בי:

יש תחושה כזו מסביב. מה לא בסדר. מה לא מסתדר לפי הסדר.
יש סדר בעולם: נולדים. מתבגרים. לומדים. מתפתחים. גדלים. מתחתנים.
אנשים מצליחים חולשים על הכל: קריירה מבטיחה, זוגיות יציבה. מצליחים לשלב משפחה, חיי חברה, קריירה וילדים. מתוקים.
אז מידי פעם מגיעים בעיניים טרוטות לעבודה. ניחא. העיקר שיש למי לקום בלילות.
אז מידי פעם מתלוננים על הנעליים שבן הזוג משאיר באמצע הסלון. ניחא. העיקר שיש על מי להתלונן.
החיים אמורים לזרום על מי מנוחות עם גלים מפתיעים מידי פעם. לא משהו מיוחד.

נכון, לכל אחד יש חבילה משל עצמו. לכל אחד יש תיק שהוא נושא בו את משא חייו. ומסע חייו. עם התמודדויות מהתמודדויות שונות.

אז כשמשהו מפר את הסדר שכולם רגילים אליו, נראה שמשהו לא בסדר.

אחרי שלא מעט בחורים דחו אותי באתר היכרויות לאחר שצפו בתמונה שלי (לפחות כך אני משערת), התחלתי לחשוב שמשהו לא בסדר במראה החיצוני שלי. אולי אני שמנה מידי. אולי אני פשוט לא יפה ודי. יש הרבה יותר יפות ממני. מצד שני, יש הרבה פחות יפות ממני שהקימו משפחות ועם בני זוג יפים ונאים עד מאוד. אז אולי הבעיה היא לא במראה החיצוני שלי. בפרט שאני מקבלת מחמאות על איך שאני נראית בכל יום מהסובבים אותי. בכל יום. ובפרט שאני יודעת שיש כמה בחורים בעולם שחושבים שאני יפה.
אז התחלתי לחשוב שאולי משהו לא בסדר במה שאני משדרת. אולי אני משדרת עליונות. אולי אני מתנשאת. אולי אני משדרת ריחוק וחוסר עניין. אבל אחרי כל הפעמים שבחורים דחו אותי אחרי שכל כך רציתי להמשיך איתם, אני בספק אם כאן הבעיה.

המשכתי להעמיק בבעיה שמפרה את הסדר העולמי הזה, וניסיתי לאתר את הדבר הזה שמונע ממני להתחתן. לא מצאתי. אם הייתי מוצאת הייתי עכשיו נשואה. מזמן.

אני חושבת שזה מן מסע כזה לגלות בחזרה את האמונה, והפעם ממדרגה אחרת. מנקודת מבט אחרת לגמרי ממה שחשבתי שקיים.
פתאום זה נראה, שאין לי מה לעשות לגבי הזיווג שלי. אין. אין לי מה לשנות בעצמי. אין צורך שאשנה את התשדורת שלי. אין וגם לא באמת צריך לשנות את המראה החיצוני שלי.
אין, אין, אין. אין עוד מלבדו.
כל העיכוב הזה מקורו בהשם יתברך.
הוא זה שמעכב, הוא זה שמזרז. הוא זה שבשלו יכול להיות שמחר, אני אשב ואכתוב שורות אחרות לגמרי ממה שתכננתי.
הוא זה שקובע את הטבע, הוא זה שמשנה אותו. הוא זה שמביא את הנסיונות והוא זה שמעניק כוחות להתמודד איתם.
כי אין עוד מלבדו.