אני עדיין מנסה להבין מה קורה איתי כרגע.
האם אני חשה עכשיו משבר? האם היובש שאופף אותי כרגע משפיע עלי או שאני נהפכת לאפטית בכל הנוגע לתחום זה בחיי?
אני עדיין מתקשה להחליט. אפילו את התודה הקבועה שאני מקפידה (בלי נדר כמובן) לכתוב מידי ערב, הזנחתי אתמול לטובת שינה ערבה. פשוט לא היתה לי כוח רצון להקדיש לזה. אולי כי סתם רציתי לראות מה יקרה אם אני אפסיק. אולי ההפסקה הזו תמשוך לי את הישועה...
אולי האפטיות שאני מרגישה זה חלק מדרך ההתמודדות שלי כרגע. אולי אני מנסה לשדר לעצמי שהכל כרגיל, ואולי אני מנסה להתעלם מזה ולהרפות מזה כביכול.
סיכמתי עם עצמי שאני לא אפתח את האתר היכרות שלי, אלא אם כן יישלח אליי מייל על הצעה מתאימה. עכשיו, כבר הרבה מאוד זמן שאין לי הצעה. ואז אני חושבת, אולי באמת משהו לי בסדר בי?
עשיתי סגולה כזו של 40 יום צדקה. אני בטוחה שזה פעל מה שהיה צריך לפעול, ובהחלט הוסיף לי זכויות לכבוד השנה החדשה, ופעל את הישועה שצריך לפעול, והזכות הזו נשמרת לי עד לרגע הנכון.
אבל אני מחפשת כבר את נוסחת הקסם. את הנוסחה שתשאיר אותי פעורת פה לנוכח הנס שיקרה לי.
אני מחפשת את הנוסחה למציאת בן זוג מתאים לי.
ואני מנסה באמת. באמת באמת.
שומעת כל מיני שיעורי תורה על זוגיות ומציאת בן זוג.
מנסה לתקן את המידות שלי.
מנסה לטהר את עצמי.
מנסה להתפלל כמה שיותר.
מנסה לקבל בהבנה כל מיני דברים שקורים לי.
מנסה לא להתייאש מכתיבת התודה בכל יום, למרות שזה כבר קצת מייאש... אמרו שאחרי 40 יום מגיעה ישועה. ואני כבר אחרי כמה פעמים...
לא יודעת. אני מרגישה שאני כמו בלונה פארק.
רגע אחד על הגלגל הענק- יש הצעה ואני על הגובה. מישהו מאשר אותי ואני בעננים, צופה על כל העיר. מישהו מבטל אותי- ואני כבר מרגישה בתחתית. מישהו אחר מוריד את ההצעה- ואני יורדת מהגלגל הענק עם תחושת קבס.
רגע אחד אני על הקרוסלה האימתנית- נעה כבמחול שדים שכזה, מתעתע ומאכזב. ואפילו מפחיד.
פעמים, אני על רכבת הרים. נוסעת במהירות, לא מספיקה לאגור חוויות, אבל חווה את הרגשות של כל אירוע בעצמה רבה.
נמאס לי מכל הרגעים הלא פשוטים הללו. מכל הרגעים המורכבים שיש בחיים.
אלו החיים, כן, אני יודעת.
לכל אחד החבילה שלו, וזה באמת נכון, ואין כאן שום קלישאה.
ואני יודעת שלא מגיע לי כלום. אמת ויציב.
והשם יודע בדיוק מהו הרגע הנכון בשבילי, ואני לגמרי מאמינה בזה, אבל זה לא אומר שההמתנה פשוטה.
ההמתנה היא מתנה- בהחלט כך! אבל אני מחכה לרגע שבו אומר: "אח... היה שווה כל כך לחכות!"
את אמורה להודות על הטוב שיש לך. נכון! ובאמת יש לי כל כך הרבה טוב בחיים שאני מרגישה אותו וטוב לי איתו.
המשפחה החמה והעוטפת שלי, שמחת החיים שלי, העבודה המסודרת והאהובה עליי. יש כל כך הרבה על מה להודות. ואני משתדלת מאוד להודות על הכל.
אז באמת, שהגיע הזמן להודות. סגולה או לא- זה צו השעה שלי עכשיו. אולי כדאי שאני אתפנה להתעסק בטוב שיש לי. למרות שאני עדיין מחכה לחצי השני שלי שיבוא וישלים את כל החלקים הטובים האלה. הטובים והחצויים.
(ולא, אני לא חושבת שחתונה תפתור לי בעיות בחיים או שהכל יתגשם כמו בסרטים המפורסמים. אני יודעת שחיי נישואים הם עבודה, אבל זה כבר נושא לבלוג אחר).
אני עדיין מחכה. אבל היום, מחכה בהודיה:
1) אני מודה על כל השמחות הקטנות שיש לי בחיים.
2) תודה שאיפור זה דבר שמשמח אותי.
3) תודה שעדיין לא התחתנתי.
4) תודה שהייתי בטוחה שבגיל 26 אני אהיה כבר אמא לשניים.
5) תודה שכל החברות שלי היו בטוחות שאני אתחתן בגיל 18.
6) תודה שלא נעים לי שמברכים אותי בחמלה.
7) תודה שאני רק בת 26.
8) תודה שאני עוד מעט בת 27.
9) תודה שהכל יכול להשתנות ברגע.
10) תושה שהיום אני יושבת כאן, אבל בעוד כמה ימים אני יכולה לשבת כאן בסיטואציה אחרת לחלוטין: לחשוב על הבחור שאני נפגשת איתו.
11) תודה על כל הפעמים שחשבתי שאני מתחתנת.
12) תודה על כל האכזבות שחשתי בחיי.
13) תודה שיש לי יצר הרע להתחיל לעיין באתרי היכרות.
14) תודה שלא טוב שאני אעשה זאת, כי זה לגמרי מייאש אותי.
15) תודה שאף בחור שמצא חן בעיני לא אישר אותי באתר.
16) תודה שאני מרגישה שעליתי במשקל, ואין לי כוחות להמשיך בדיאטה.
17) תודה שאין לי כוחות נפשיים לחזור לשומרי משקל.
18) תודה שאני מפחדת להיות שמנה שוב.
19) תודה שיצר האכילה משתלט עלי לפעמים.
20) תודה שלא הלכתי כבר יומיים לחדר הכושר.
21) תודה שאני חולמת להיות אמא טובה.
22) תודה שאני מייחלת לילדים משלי.
23) תודה שאני כל כך רוצה להתחתן כבר.
24) תודה שאני כל כך רוצה להתמסר למישהו.
25) תודה שאני לא מבינה כלום בחשבונות העולם הזה.
26) תודה שאני מפחדת להגיע לגיל מבוגר ולהישאר רווקה.
27) תודה שהכי הייתי רוצה בעולם לדעת מתי זה יבוא. ועד אז להיות רגועה ולבלות את חיי בנעימים.
28) תודה שאני עדיין נראית צעירה.
29) תודה שבחגים זה קצת קשה ולא נעים.
30) תודה שיש לי את האחיינים שלי, שמקלים קצת על תחושת הכאב.
31) תודה על האחים שלי.
32) תודה שההורים שלי מעודדים אותי.
33) תודה שכל מה שאני רוצה זה לחלוק אהבה עם אדם הראוי לך.
34) תודה שחום מבן זוג זה דבר שחסר לי.
35) תודה שחסר לי הביטחון העצמי הזה שמעניק בן זוג.
36) תודה שנפגשתי עם אנשים מוזרים.
37) תודה שהייתי מוכנה להתפשר על מלא דברים.
38) תודה על רגעי משבר.
39) תודה על רגעים בהם בכיתי את עצמי לדעת.
40) תודה על כל הפעמים בהן הצעות תעתעו בי.
תודה השם על הכל, אני רוצה לבתחתן עוד השנה.
האם אני חשה עכשיו משבר? האם היובש שאופף אותי כרגע משפיע עלי או שאני נהפכת לאפטית בכל הנוגע לתחום זה בחיי?
אני עדיין מתקשה להחליט. אפילו את התודה הקבועה שאני מקפידה (בלי נדר כמובן) לכתוב מידי ערב, הזנחתי אתמול לטובת שינה ערבה. פשוט לא היתה לי כוח רצון להקדיש לזה. אולי כי סתם רציתי לראות מה יקרה אם אני אפסיק. אולי ההפסקה הזו תמשוך לי את הישועה...
אולי האפטיות שאני מרגישה זה חלק מדרך ההתמודדות שלי כרגע. אולי אני מנסה לשדר לעצמי שהכל כרגיל, ואולי אני מנסה להתעלם מזה ולהרפות מזה כביכול.
סיכמתי עם עצמי שאני לא אפתח את האתר היכרות שלי, אלא אם כן יישלח אליי מייל על הצעה מתאימה. עכשיו, כבר הרבה מאוד זמן שאין לי הצעה. ואז אני חושבת, אולי באמת משהו לי בסדר בי?
עשיתי סגולה כזו של 40 יום צדקה. אני בטוחה שזה פעל מה שהיה צריך לפעול, ובהחלט הוסיף לי זכויות לכבוד השנה החדשה, ופעל את הישועה שצריך לפעול, והזכות הזו נשמרת לי עד לרגע הנכון.
אבל אני מחפשת כבר את נוסחת הקסם. את הנוסחה שתשאיר אותי פעורת פה לנוכח הנס שיקרה לי.
אני מחפשת את הנוסחה למציאת בן זוג מתאים לי.
ואני מנסה באמת. באמת באמת.
שומעת כל מיני שיעורי תורה על זוגיות ומציאת בן זוג.
מנסה לתקן את המידות שלי.
מנסה לטהר את עצמי.
מנסה להתפלל כמה שיותר.
מנסה לקבל בהבנה כל מיני דברים שקורים לי.
מנסה לא להתייאש מכתיבת התודה בכל יום, למרות שזה כבר קצת מייאש... אמרו שאחרי 40 יום מגיעה ישועה. ואני כבר אחרי כמה פעמים...
לא יודעת. אני מרגישה שאני כמו בלונה פארק.
רגע אחד על הגלגל הענק- יש הצעה ואני על הגובה. מישהו מאשר אותי ואני בעננים, צופה על כל העיר. מישהו מבטל אותי- ואני כבר מרגישה בתחתית. מישהו אחר מוריד את ההצעה- ואני יורדת מהגלגל הענק עם תחושת קבס.
רגע אחד אני על הקרוסלה האימתנית- נעה כבמחול שדים שכזה, מתעתע ומאכזב. ואפילו מפחיד.
פעמים, אני על רכבת הרים. נוסעת במהירות, לא מספיקה לאגור חוויות, אבל חווה את הרגשות של כל אירוע בעצמה רבה.
נמאס לי מכל הרגעים הלא פשוטים הללו. מכל הרגעים המורכבים שיש בחיים.
אלו החיים, כן, אני יודעת.
לכל אחד החבילה שלו, וזה באמת נכון, ואין כאן שום קלישאה.
ואני יודעת שלא מגיע לי כלום. אמת ויציב.
והשם יודע בדיוק מהו הרגע הנכון בשבילי, ואני לגמרי מאמינה בזה, אבל זה לא אומר שההמתנה פשוטה.
ההמתנה היא מתנה- בהחלט כך! אבל אני מחכה לרגע שבו אומר: "אח... היה שווה כל כך לחכות!"
את אמורה להודות על הטוב שיש לך. נכון! ובאמת יש לי כל כך הרבה טוב בחיים שאני מרגישה אותו וטוב לי איתו.
המשפחה החמה והעוטפת שלי, שמחת החיים שלי, העבודה המסודרת והאהובה עליי. יש כל כך הרבה על מה להודות. ואני משתדלת מאוד להודות על הכל.
אז באמת, שהגיע הזמן להודות. סגולה או לא- זה צו השעה שלי עכשיו. אולי כדאי שאני אתפנה להתעסק בטוב שיש לי. למרות שאני עדיין מחכה לחצי השני שלי שיבוא וישלים את כל החלקים הטובים האלה. הטובים והחצויים.
(ולא, אני לא חושבת שחתונה תפתור לי בעיות בחיים או שהכל יתגשם כמו בסרטים המפורסמים. אני יודעת שחיי נישואים הם עבודה, אבל זה כבר נושא לבלוג אחר).
אני עדיין מחכה. אבל היום, מחכה בהודיה:
1) אני מודה על כל השמחות הקטנות שיש לי בחיים.
2) תודה שאיפור זה דבר שמשמח אותי.
3) תודה שעדיין לא התחתנתי.
4) תודה שהייתי בטוחה שבגיל 26 אני אהיה כבר אמא לשניים.
5) תודה שכל החברות שלי היו בטוחות שאני אתחתן בגיל 18.
6) תודה שלא נעים לי שמברכים אותי בחמלה.
7) תודה שאני רק בת 26.
8) תודה שאני עוד מעט בת 27.
9) תודה שהכל יכול להשתנות ברגע.
10) תושה שהיום אני יושבת כאן, אבל בעוד כמה ימים אני יכולה לשבת כאן בסיטואציה אחרת לחלוטין: לחשוב על הבחור שאני נפגשת איתו.
11) תודה על כל הפעמים שחשבתי שאני מתחתנת.
12) תודה על כל האכזבות שחשתי בחיי.
13) תודה שיש לי יצר הרע להתחיל לעיין באתרי היכרות.
14) תודה שלא טוב שאני אעשה זאת, כי זה לגמרי מייאש אותי.
15) תודה שאף בחור שמצא חן בעיני לא אישר אותי באתר.
16) תודה שאני מרגישה שעליתי במשקל, ואין לי כוחות להמשיך בדיאטה.
17) תודה שאין לי כוחות נפשיים לחזור לשומרי משקל.
18) תודה שאני מפחדת להיות שמנה שוב.
19) תודה שיצר האכילה משתלט עלי לפעמים.
20) תודה שלא הלכתי כבר יומיים לחדר הכושר.
21) תודה שאני חולמת להיות אמא טובה.
22) תודה שאני מייחלת לילדים משלי.
23) תודה שאני כל כך רוצה להתחתן כבר.
24) תודה שאני כל כך רוצה להתמסר למישהו.
25) תודה שאני לא מבינה כלום בחשבונות העולם הזה.
26) תודה שאני מפחדת להגיע לגיל מבוגר ולהישאר רווקה.
27) תודה שהכי הייתי רוצה בעולם לדעת מתי זה יבוא. ועד אז להיות רגועה ולבלות את חיי בנעימים.
28) תודה שאני עדיין נראית צעירה.
29) תודה שבחגים זה קצת קשה ולא נעים.
30) תודה שיש לי את האחיינים שלי, שמקלים קצת על תחושת הכאב.
31) תודה על האחים שלי.
32) תודה שההורים שלי מעודדים אותי.
33) תודה שכל מה שאני רוצה זה לחלוק אהבה עם אדם הראוי לך.
34) תודה שחום מבן זוג זה דבר שחסר לי.
35) תודה שחסר לי הביטחון העצמי הזה שמעניק בן זוג.
36) תודה שנפגשתי עם אנשים מוזרים.
37) תודה שהייתי מוכנה להתפשר על מלא דברים.
38) תודה על רגעי משבר.
39) תודה על רגעים בהם בכיתי את עצמי לדעת.
40) תודה על כל הפעמים בהן הצעות תעתעו בי.
תודה השם על הכל, אני רוצה לבתחתן עוד השנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה