בוקר. שעון מעורר.
התארגנות רגילה.
איפור. איפור ממש מושקע. כי אני ממש אוהבת. אבל ממש.
בחירת בגדים. טוב, אני לא אשקר. בדרך כלל אני בוחרת בגדים בלילה שלפני. אחרת אני אאחר.
אני אוהבת להיראות טוב. ט-ו-ב.
אני אוהבת להיראות רעננה, מרשימה, מעוצבת. לבושה היטב. אופנתית.
אני לא אוהבת שחושבים שזה נעשה למען מישהו.
אולי כי אני הכי רוצה בעולם כבר להתגנדר לכבוד מישהו שאוהב אותי.
אולי כי אני לא רוצה להזכיר לעצמי שעוד אין לי דבר כזה.
אולי כי אני לא אוהבת להיזכר בחוסר הזה.
אולי כי אין לי סבלנות לחכות לאחד הזה.
לפעמים ישנם רגעים בהם אני באמת צריכה לדאוג למראה החיצוני שלי ולא רק חיצוני ויזואלי, כדי לא לתת לאחרים לחשוב שחס וחלילה אני מבואסת או מאוכזבת בגלל משהו.
אני תמיד צריכה להפגין תעסוקה: יצאתי עם חברות, הייתי בהופעה, הלכתי לישון מאוחר כי..., אני במכון כושר, אני בשומרי משקל, לא יכולתי לדבר כי..., אני לא יכולה לשוחח היום כי אני...
שחוץ ממני, אף אחד לא ירגיש בחיסרון שלי. כי אולי זה יכאיב לי עוד יותר.
ושחס וחלילה אף אחד לא ירגיש שאני חיה עם ההורים שלי.
שאני בסך הכל ילדה בת 26.
תינוקת של אמא ואבא.
בחורה שמחכה לשידוך שלה בכליטון עיניים.
בחורה שמחכה לכל הצעה ומסתערת עליה במלוא הרצינות וההתחשבות. אחת שמתאכזבת כל כך בקלות, ולוקחת ללב בלי לחשוב פעמיים.
בחורה שמפגש אחד בלבד גורם לה לחשוב 20 שנה אחורה וקדימה.
ולא לישון בלילה.
ולחשוש לעניינים של בין אדם לחברו. ובין אדם למקום.
ובין רווקה לבררנית. ובין התפשרות לויתור.
ובתוך כל זה, לא לתת לאף אחד לחשוב, אפילו לא לרגע, שקשה.
כי מישהו צריך לטפח את התדמית הזו, של הבחורה שעוד לא מצאה את בחיר ליבה והיא שלמה עם זה.
היא בסדר עם זה. לא קרה כלום.
בינתיים יש לה חיים.
ובתכלס, כן יש לי סוג של חיים.
חיים של מצפה לישועה, ובאמת מודה לאלוקיי על כל רגע, על כל אתגר ועל כל קצה.
כי באמת שהכל לטובה, וגם כשקשה-
זה לטובתי.
החיים מורכבים מרגעים.
כל רגע הוא חוויה. עולם ומלואו ששואב את כולנו לתוכו ולא מרפה. עד שהוא נגמר ומתחיל רגע אחר.
ברגע שמתחיל רגע אחר, הרגע הקודם נראה אחרת. פשוט יותר. בהיר יותר.
מותר לחוות רגעים עד לעומק שלהם. אסור לשכוח שאלו רק רגעים מתוך רצף שלם.
יהי רצון, שחיי יהיו מלאים רגעים של אושר צרוף.
אמן.
התארגנות רגילה.
איפור. איפור ממש מושקע. כי אני ממש אוהבת. אבל ממש.
בחירת בגדים. טוב, אני לא אשקר. בדרך כלל אני בוחרת בגדים בלילה שלפני. אחרת אני אאחר.
אני אוהבת להיראות טוב. ט-ו-ב.
אני אוהבת להיראות רעננה, מרשימה, מעוצבת. לבושה היטב. אופנתית.
אני לא אוהבת שחושבים שזה נעשה למען מישהו.
אולי כי אני הכי רוצה בעולם כבר להתגנדר לכבוד מישהו שאוהב אותי.
אולי כי אני לא רוצה להזכיר לעצמי שעוד אין לי דבר כזה.
אולי כי אני לא אוהבת להיזכר בחוסר הזה.
אולי כי אין לי סבלנות לחכות לאחד הזה.
לפעמים ישנם רגעים בהם אני באמת צריכה לדאוג למראה החיצוני שלי ולא רק חיצוני ויזואלי, כדי לא לתת לאחרים לחשוב שחס וחלילה אני מבואסת או מאוכזבת בגלל משהו.
אני תמיד צריכה להפגין תעסוקה: יצאתי עם חברות, הייתי בהופעה, הלכתי לישון מאוחר כי..., אני במכון כושר, אני בשומרי משקל, לא יכולתי לדבר כי..., אני לא יכולה לשוחח היום כי אני...
שחוץ ממני, אף אחד לא ירגיש בחיסרון שלי. כי אולי זה יכאיב לי עוד יותר.
ושחס וחלילה אף אחד לא ירגיש שאני חיה עם ההורים שלי.
שאני בסך הכל ילדה בת 26.
תינוקת של אמא ואבא.
בחורה שמחכה לשידוך שלה בכליטון עיניים.
בחורה שמחכה לכל הצעה ומסתערת עליה במלוא הרצינות וההתחשבות. אחת שמתאכזבת כל כך בקלות, ולוקחת ללב בלי לחשוב פעמיים.
בחורה שמפגש אחד בלבד גורם לה לחשוב 20 שנה אחורה וקדימה.
ולא לישון בלילה.
ולחשוש לעניינים של בין אדם לחברו. ובין אדם למקום.
ובין רווקה לבררנית. ובין התפשרות לויתור.
ובתוך כל זה, לא לתת לאף אחד לחשוב, אפילו לא לרגע, שקשה.
כי מישהו צריך לטפח את התדמית הזו, של הבחורה שעוד לא מצאה את בחיר ליבה והיא שלמה עם זה.
היא בסדר עם זה. לא קרה כלום.
בינתיים יש לה חיים.
ובתכלס, כן יש לי סוג של חיים.
חיים של מצפה לישועה, ובאמת מודה לאלוקיי על כל רגע, על כל אתגר ועל כל קצה.
כי באמת שהכל לטובה, וגם כשקשה-
זה לטובתי.
החיים מורכבים מרגעים.
כל רגע הוא חוויה. עולם ומלואו ששואב את כולנו לתוכו ולא מרפה. עד שהוא נגמר ומתחיל רגע אחר.
ברגע שמתחיל רגע אחר, הרגע הקודם נראה אחרת. פשוט יותר. בהיר יותר.
מותר לחוות רגעים עד לעומק שלהם. אסור לשכוח שאלו רק רגעים מתוך רצף שלם.
יהי רצון, שחיי יהיו מלאים רגעים של אושר צרוף.
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה