אז שוב. אני כאן.
מתאוששת ממשבר (או אולי משברים). זאת אומרת, מנסה להתאושש בכל אופן.
והפעם קצת יותר קשה לי מבדרך כלל. הפעם אני מרגישה שנשברתי. נשברתי באמת.
אני מוצאת את עצמי אחרי פרדה מבחור שהייתי איתו בקשר חודש וחצי. אחרי פגישה שהבחור סיים אותה אחרי 4 וחצי דקות. על השעון.
אני מוצאת את עצמי בגיל 27, רווקה, שעדיין לא מצאה את הזיווג ההגון שלה.
אחת שמגיל 0 רק רצתה להתחתן. אחת שכבר מהתיכון תכננה את שמלת הכלה שלה, את הבית ואפילו את הילדים שיהיו לה.
אני מוצאת את עצמי יושבת ובוהה. הולכת דעוכה. שפופה. מותשת רגשית. מותשת נפשית.
אין לי כוחות להתעודד. אין לי כוחות לדבר על דברים. ואני בבית. בחדר שלי בבית. לפעמים מרגישה כל כך אטומה, שזה כואב, אבל אין לי כוחות להיות נחמדה, להתעניין, או לשמוע דברים של הא ודא.
כל שאני חושבת עליו זה בלגן אחד גדול. הראש שלי בערבוב כזה, של כאב, הודיה להשם, כעס, חוסר אונים, חוסר הבנה, ייאוש, צער, שוב כאב... צבעים על גבי צבעים.
הכל עובר לי בראש.
אין יכול להיות שהגעתי למצב כזה, שבגיל 27, אני עדיין לא נשואה.
איזה כאב לב זה.
אילו השפלות אני עברתי עד עכשיו. אילו כאבי לב.
ואני יודעת שיש כאלה שעברו יותר ממני, ושאסור להתלונן. אז אני פשוט אומר לך תודה השם. והדמעות יזלגו. כאילו אתמול לא בכיתי כל הדרך לאוניברסיטה. ובאוניברסיטה.
כאב הלב שלי גדול עכשיו. אני עוד כאובה. אני חושבת שעיכלתי יפה את מה שעבר עליי, ושאני פשוט עכשיו כואבת את עצמי באמת. מכל הלב. אני אפילו לא יודעת להגדיר בבירור על מה אני בוכה.
אז אני אומר תודה. אני בטוחה שזה יפרוק ממני קצת מהעול.
תודה על שנתתי מלא הזדמנויות לבחור הזה, והתאכזבתי.
תודה שהיה לי ממש כיף שיש מישהו בחיים שלי כבר.
תודה שהיה לי ממש כיף שיש מישהו אי שם שמחכה לטלפון שלי, שולח לי הודעות ומחזר אחרי. לפחות בהודעות.
תודה שהיה לי קשה להחליט ובסוף בחרתי בך.
תודה שנשבר לי הלב כבר מכל החיפושים האלה.
תודה שרוב הבחורים שמאשרים אותי באתר בכלל לא קשורים למציאות שלי.
תודה שכל ההצעות שקיבלתי לאחרונה לא תואמות באמת למה שאני מחפשת.
תודה על כל ההשפלות.
תודה על נקודת השפל החדשה שהגעתי אליה.
תודה על שלפעמים אני חושבת לעצמי: מה יהיה אם חס וחלילה...
תודה שכואב לי לשמוע שעוד ועוד אנשים מוצאים את עצמם, ואני עדיין לא.
תודה שאני מנסה לתת כמה שיותר צ'נסים גם לדברים לא קשורים בכלל.
תודה שאני כבר שבוע במשבר.
תודה שאני במין הלם כזה של מה שעברתי.
תודה שאתה עושה הכל לטובתי.
תודה שיש לי במה להתעסק.
תודה שהחוסר הזה כל כך גדול עבורי.
תודה שאני מרגישה צביטה בלב בכל פעם שאני שומעת ש...
תודה שאני כל כך רוצה כבר בעל, חבר, מאהב.
תודה שאני כל כך רוצה כבר ילדים משלי.
תודה שאני מתכווצת מכאב הלב שלי.
תודה שאני מרחמת על עצמי קצת.
תודה שרציתי להיות אמא צעירה.
תודה שהלב שלי מוצף באהבה שרק מחכה להעניק אותה באופן משמעותי יותר למישהו.
תודה שאני רוצה כבר להתחתן. פשוט להתחתן.
תודה שאני רוצה כבר להיות חלק אמיתי מנשות ישראל.
תודה שכואב לי הלב.
תודה שאני מאוכזבת.
תודה שאני כל הזמן צריכה לשמור על תדמית המאושרת.
תודה שאני באפיסת כוחות מזה.
תודה שאני מחכה להתחתן כמו לחמצן.
תודה שאני עדיין כותבת תודה.
מתאוששת ממשבר (או אולי משברים). זאת אומרת, מנסה להתאושש בכל אופן.
והפעם קצת יותר קשה לי מבדרך כלל. הפעם אני מרגישה שנשברתי. נשברתי באמת.
אני מוצאת את עצמי אחרי פרדה מבחור שהייתי איתו בקשר חודש וחצי. אחרי פגישה שהבחור סיים אותה אחרי 4 וחצי דקות. על השעון.
אני מוצאת את עצמי בגיל 27, רווקה, שעדיין לא מצאה את הזיווג ההגון שלה.
אחת שמגיל 0 רק רצתה להתחתן. אחת שכבר מהתיכון תכננה את שמלת הכלה שלה, את הבית ואפילו את הילדים שיהיו לה.
אני מוצאת את עצמי יושבת ובוהה. הולכת דעוכה. שפופה. מותשת רגשית. מותשת נפשית.
אין לי כוחות להתעודד. אין לי כוחות לדבר על דברים. ואני בבית. בחדר שלי בבית. לפעמים מרגישה כל כך אטומה, שזה כואב, אבל אין לי כוחות להיות נחמדה, להתעניין, או לשמוע דברים של הא ודא.
כל שאני חושבת עליו זה בלגן אחד גדול. הראש שלי בערבוב כזה, של כאב, הודיה להשם, כעס, חוסר אונים, חוסר הבנה, ייאוש, צער, שוב כאב... צבעים על גבי צבעים.
הכל עובר לי בראש.
אין יכול להיות שהגעתי למצב כזה, שבגיל 27, אני עדיין לא נשואה.
איזה כאב לב זה.
אילו השפלות אני עברתי עד עכשיו. אילו כאבי לב.
ואני יודעת שיש כאלה שעברו יותר ממני, ושאסור להתלונן. אז אני פשוט אומר לך תודה השם. והדמעות יזלגו. כאילו אתמול לא בכיתי כל הדרך לאוניברסיטה. ובאוניברסיטה.
כאב הלב שלי גדול עכשיו. אני עוד כאובה. אני חושבת שעיכלתי יפה את מה שעבר עליי, ושאני פשוט עכשיו כואבת את עצמי באמת. מכל הלב. אני אפילו לא יודעת להגדיר בבירור על מה אני בוכה.
אז אני אומר תודה. אני בטוחה שזה יפרוק ממני קצת מהעול.
תודה על שנתתי מלא הזדמנויות לבחור הזה, והתאכזבתי.
תודה שהיה לי ממש כיף שיש מישהו בחיים שלי כבר.
תודה שהיה לי ממש כיף שיש מישהו אי שם שמחכה לטלפון שלי, שולח לי הודעות ומחזר אחרי. לפחות בהודעות.
תודה שהיה לי קשה להחליט ובסוף בחרתי בך.
תודה שנשבר לי הלב כבר מכל החיפושים האלה.
תודה שרוב הבחורים שמאשרים אותי באתר בכלל לא קשורים למציאות שלי.
תודה שכל ההצעות שקיבלתי לאחרונה לא תואמות באמת למה שאני מחפשת.
תודה על כל ההשפלות.
תודה על נקודת השפל החדשה שהגעתי אליה.
תודה על שלפעמים אני חושבת לעצמי: מה יהיה אם חס וחלילה...
תודה שכואב לי לשמוע שעוד ועוד אנשים מוצאים את עצמם, ואני עדיין לא.
תודה שאני מנסה לתת כמה שיותר צ'נסים גם לדברים לא קשורים בכלל.
תודה שאני כבר שבוע במשבר.
תודה שאני במין הלם כזה של מה שעברתי.
תודה שאתה עושה הכל לטובתי.
תודה שיש לי במה להתעסק.
תודה שהחוסר הזה כל כך גדול עבורי.
תודה שאני מרגישה צביטה בלב בכל פעם שאני שומעת ש...
תודה שאני כל כך רוצה כבר בעל, חבר, מאהב.
תודה שאני כל כך רוצה כבר ילדים משלי.
תודה שאני מתכווצת מכאב הלב שלי.
תודה שאני מרחמת על עצמי קצת.
תודה שרציתי להיות אמא צעירה.
תודה שהלב שלי מוצף באהבה שרק מחכה להעניק אותה באופן משמעותי יותר למישהו.
תודה שאני רוצה כבר להתחתן. פשוט להתחתן.
תודה שאני רוצה כבר להיות חלק אמיתי מנשות ישראל.
תודה שכואב לי הלב.
תודה שאני מאוכזבת.
תודה שאני כל הזמן צריכה לשמור על תדמית המאושרת.
תודה שאני באפיסת כוחות מזה.
תודה שאני מחכה להתחתן כמו לחמצן.
תודה שאני עדיין כותבת תודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה