השם. אני מרגישה כל כך לבד.
כל כך כואבת.
מה, יכול להיות שאני חס וחלילה לא אתחתן השנה? ושנה הבאה?
החוסר וודאות הזה משגע אותי.
האתר הזה לא הגיוני כבר. מעל 10 הצעות בשבוע ונשארתי עם 0.
0 בחורים רצו לצאת איתי.
אני לא אהובה.
אני לא נחשקת.
אני לא נאהבת.
אני לא מושכת.
אני בודדה.
אני מרגישה עזובה.
פסלתי בחורים עד עכשיו על דברים באמת עקרוניים. לא סתם.
אני כל כך לא יודעת מה לעשות.
עשיתי השתדלות גדולה מצידי.
אבל אני כבר בת 27, בלי זוגיות, בלי ילדים. יש לי חברות שכבר הביאו 3 ילדים. התחתנו. בהריון. ואני עוד לא.
ואני בכלל לא יודעת אם נותרה לי עוד תקווה.
כי אני מרגישה כל כך דחוקה לפינה.
מה, השם, לא מגיע לי להתחתן?
אני אתחתן בכלל?
מישהו ירצה בי?
אני ראויה להתחתן?
אני בכלל ראויה להיות אמא?
החלום שלי היה להביא ילדים ולגדל אותם בצורה הכי טובה שאני יכולה. מה, זה לא יתגשם?
זה נראה שהכל בתחום הזה סגור לי.
אנשים מציעים לי הצעות ונעלמים.
מעירים לי הערות. אומרים שאני ביקורתית, שאני לא מחוברת למציאות, שיש לי דרישות...
אבל אני מרגישה שאני לא כזו.
אני מרגישה שאין לי דרישות בשמיים.
אני מרגישה שאני בסך הכל מבקשת את המינימום.
באמת.
בלי ביקורת.
מנסה לעשות את הכי טוב שלי בתחום הזה.
ולא מצליחה.
אני מרגישה כישלון.
מרגישה שאין לי יותר מה לעשות.
לא חשיבה חיובית ולא תודה ולא כלום.
טסתי עד ניו יורק בשביל זה.
התפללתי יום יום אצל הרבי.
איפה התפילות האלה? לאן הן הלכו?
חשבתי שיקרה לי נס.
פסלתי בחורים על רקע דתי, אמוני. לא מגיע לי שכר על זה?
קשה לי להבין. אני תמיד אומרת שהכל לטובה, ואני באמת מאמינה בזה.
אבל עכשיו אני נמצאת ברגע של משבר אמיתי.
כואב לי.
אני מרגישה דחויה.
לא נעים לי.
קשה לי.
תעזור לי.
אני כל כך רוצה להיות שמחה בחלקי. אבל כל כך קשה לי עכשיו.
אני לא מצליחה למצוא את הכוחות.
אני כל כך מאוכזבת.
כל כך מאוכזבת!
רציתי כל כך להגיע לגיל 27 עם ילד. או שניים.
רציתי להתחתן. להיות בהריון.
להרפות או לא, זה כואב.
כל אחד מנסה לתת לי נוסחה. להרפות, לנסות בכל מיני כיוונים, לא לפסול, לאפשר... ניסיתי מה שאני יכולה.
אבל כבר נמאס לי.
לפחות אם הייתי יכולה לעשות מה שבא לי מבחינת ההלכה. אבל אני מוגבלת גם בזה ולא רוצה לוותר.
לא קל לי.
לא קל לי לשמוע סיפורי ילדים ולהתרגש.
לא קל לי לשמוע סיפורי חתונות ולשמוח באמת מכל הלב.
כי כואב לי.
זו בדיוק הנקודה הכי רגישה שלי עכשיו.
כואב לי כשאנשים מציעים הצעות ונעלמים.
כואב לי.
כולם עזבו אותי ועכשיו אני לבד.
וקשה לי.
מאוד.
אני מרגישה שאני לא יכולה יותר. אני מוותרת.
זהו.
