לכבוד הקדוש ברוך הוא,
מלך העולם, שהכל בידיים שלו והכל ברשותו.
לכבוד המלך שלי, האבא שלי, החבר הכי טוב שלי, האחד שמלווה אותי לאורך כל חיי, בדרך הכי טובה שיש.
לאחד שעושה הכל לטובתי, ורק לטובתי.
לאחד יחיד ומיוחד, שהכל לכבודו.
היום הבנתי, שכמה שאני מתאמצת למצוא זיווג- הכל נסגר לי בפרצוף.
החלטתי שאני לא עושה עם זה כלום יותר.
תרצה שזה יבוא דרך שדכנית- שתבוא. אני לא רוצה לרדוף אחרי שדכניות יותר. לא בטלפונים, לא במיילים ולא באתרים.
תרצה שזה יבוא דרך חברה או מכרים- סבבה, אני אזרום.
לא תרצה שזה יבוא בכלל- לא אשקר: יהיה לי מאוד קשה לקבל את זה, אבל גם אין לי משהו לעשות עם זה.
בזמן האחרון כל מה שעשיתי בכדי לקדם את העניין, נסגר לי בפנים. אז אני מודה: זה הוציא לי את החשק להמשיך.
לא בא לי יותר להשתדל ולהתאמץ.
אימון אישי- המאמנת נעלמה בדיוק אחרי שכתבתי לה שאני מוכנה לנסות פגישה אחת.
שדכנית באתר- החלפתי שדכנית לאחת שמקבלת גם לפגישות פנים אל פנים והיא לא יכלה לקבל אותי.
החלפתי לאחת אחרת- והיא בכלל לא מגיבה, רק אישרה אותי.
חברה שלי העבירה את הפרטים שלי לשדכנית שעובדת דרך המיילים- שמחתי, ישבתי ברצינות גמורה וניסיתי להכניס את עצמי לכמה שורות ולתמונה אחת.
מיד היא שלחה לי כמה הצעות לא רלוונטיות ונעלמה כשביקשתי שתוודא אם הבחור היחיד שהיה נראה מתאים פנוי.
אז מה אתה רוצה ממני עוד? מה אני עוד צריכה לעשות?
שבוע אחרי שבוע שאני עוקבת אחרי ההוראות של האימון האישי הזה. מנסה לקיים באדיקות. לפי הספר ממש.
ובכל זאת, נראה שכלום לא קורה.
כלום.
ודווקא ברגע הזה, שהדמעות ממלאות את עיני, ומאיימות לפרוץ החוצה ביללה כאובה, אני אומר לך תודה.
א', כי באמת מגיע לך. אתה באמת מקור הטוב בעולם.
ב', כי אומרים שזו סגולה, אז לכי תדעי... :)
תודה רבה לך השם על שעדיין לא התחתנתי.
תודה רבה לך השם על שיש בזה כל כך הרבה בושה.
תודה שהייתי צריכה לפעמים ל"התדפק על דלתות" של אנשים שיעזרו לי.
תודה שנפגעתי פעם אחרי פעם ובכל זאת לא התייאשתי.
תודה על כל פעם שלא ויתרתי למענך! רק למענך! וחשבתי שבזה תבוא הישועה שלי- ובסוף זה התעכב עוד.
תודה על כל פעם שנעלבתי. מהצעות של שידוכים, מיחס של בחורים, מדחיות שקיבלתי.
תודה על כל בחור ובחור שהוריד אותי.
תודה על כל בחור שגרם לביטחון העצמי שלי לרדת.
תודה על כל הפעמים שחשבתי שאני מקריבה עוד קצת וזהו.
תודה על כל הפעמים שחזרתי מאוכזבת, בוכה, מבולבלת ועצובה מפגישות.
תודה על כל פעם שאמרתי לעצמי- יאללה, תנסי כי אולי זה זה. ובסוף זה לא היה.
תודה על כל הפעמים שחלמתי שאני אהיה נשואה בטוב, אמא לכמה קטנטנים חמודים במיוחד.
תודה על כל הצעה שהעליבה אותי.
תודה על כל פעם שניסיתי לעבוד על עצמי והכל הלך לטמיון.
תודה על שהתפרצתי בבכי ולא הצלחתי לעצור את עצמי.
תודה על שאני עדיין גרה עם ההורים שלי במקום לופח את הבית שלי עם בעלי והילדים שלי.
תודה על הבושה שאני צריכה לעבור בעבודה בכל פעם ששואלים אותי.
תודה שאני צריכה להסביר את עצמי בפני אנשים זרים.
תודה שאני צריכה "להתנצל" על המצב שלי.
תודה שחשבתי שאתה תחתן אותי מוקדם יותר וזה לא קרה.
תודה שאני מרגישה בזה הרבה כישלון.
תודה שכל החברות הקרובות שלי נשואות עם ילדים.
תודה שהעליבו אותי.
תודה שנפגעתי עד עמקי נשמתי ומחלתי בכל זאת.
תודה שאין לי סבלנות לאף אחד.
תודה שאין לי כוחות להשקיע בזה יותר.
תודה שאני מרגישה כל כך לבד בתחום הזה.
תודה שאני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי.
תודה על כל הפעמים שבחורים התעלמו ממני.
תודה שבחורים הורידו את השידוכים בגלל סיבות מטופשות.
תודה שבחורים היו חסרי טאקט כלפי.
תודה שתמיד נשארתי מתחשבת למרות הכל.
תודה שאני כבר מרגישה שאני לא יכולה לעמוד בזה יותר.
תודה שמה שאני רוצה כבר ברור לי אבל אין לי איך לבגיע לזה.
תודה שעצוב וכואב לי כל כך עכשיו.
תודה שכל מיני אנשים באים לחנך אותי.
תודה שאין לי כל כך כוחות לשמוח עם אנשים בשמחתם.
תודה שאני מרגישה תקועה.
תודה שאני מרגישה שאני לא ראויה.
תודה שאני מרגישה שזה פשוט לא יקרה לי.
תודה שמה שאני לא מנסה פשוט לא עובד לי.
תודה שזה מייאש אותי.
תודה שזה מכאיב לי.
תודה.
