איך יכול להיות שאני נשארתי מאחורה או- לכל אחד יש את הדרך שלו שנקבעה לו בשמיים או- שיח גלוי עם השם

השם. אהוב ליבי ומחמד עיני.
אתה באמת בדבר הכי יקר לי עלי אדמות.
אתה המלך שלי. אתה האבא שלי. אתה תמיד איתי- בכל מצב. בשפל ובגאות. בחום ובקור. בצער ובשמחה. בכל.
היום אני מרגישה נורא. פשוט נורא. ואין לי עם מי לדבר בכלל, כי אף אחד לא יבין אותי. אני יודעת שכל מי שאני אנסה לדבר איתו יטייח את הכל וינסה לעודד אותי להאמין.
אבל אני בהחלט מאמינה. אני מאמינה באמונה שלמה שאתה הבורא לעולם, ואתה הכי צדיך מכולם, והצדק שלך הוא הטהור בעולם.
ואם אתה החלטת שיקרה כך דווקא ולא אחרת- זה הדבר הכי טוב עבורי. ואם אתה קבעת שאני אשב פה היום במצב הזה- אז הכל זה ממך כי כך זה צריך להיות וזה לטובתי.
אני לא מתנגדת למה שקורה, אלא רק רוצה לשתף אותך.
כי כואב לי. ואתה היחיד שתצליח להבין אותי באמת. רק אתה.

אני מרגישה כישלון. כישלון כבד כזה, כואב.
והכישלון הזה זולג לי מהעיניים כבר יומיים בסתר. יומיים שאני כואבת את עצמי.
וכואב לי בלב. ממש. כואב לי מאוד כפליים: גם כי אני מצטערת בשביל עצמי, וגם כי אני יודעת שאני בכלל לא אמורה להצטער אלא לשמוח. מאוד לשמוח. ולבטוח. לבטוח בהשם שזו הדרך הנכונה לי. ולא משהו אחר.
אבל עכשיו אין לי שום כוח לשמוח. וקשה לי לבטוח.

אתמול פגשתי בחור שיצאתי איתו לפני שנה בדיוק. זה לא התאים מכל מיני סיבות: דתית, אינטלקטואלית, מנטלית.
אבל היה בינינו קליק מצוין, והוא היה מאוהב בי מאוד. היה לי קשה מאוד לחתוך ממנו כי הוא העניק לי הרגשה נעימה מאוד. הייתי מוכנה להתפשר על הפערים האינטלקטואליים והמנטליים למען הזיווג.
אבל למענך, למען התורה והמצוות- הפסקתי את הקשר לגמרי.
בכיתי, ייללתי, הצטערתי, אבל בעיקר האמנתי- שכפי שאני עשיתי ויתור למענך, כך אתה לא תשכח אותי ותשלח לי זיווג הגון במהרה.

מאז עברה שנה. אתמול פגשתי אותו עם ארוסתו לעתיד.
עכשיו, שיהיה ברור. לא לגמרי לא הזיווג שלי, ובאמת שמגיע לו רק טוב! באמת!

אבל כואב לי על עצמי.
מה קורה איתי השם?!?!?
מה אני עוד צריכה לעשות כדי להתחתן?
אני מוכנה להתפשר על כל כך הרבה דברים בבחורים, מאשרת כמעט כל בחור באתר שידוכים הזה (ולא משנה שהמון בחורים לא אישרו אותי), מתפללת, רבנים ואנשים צדיקים מברכים אותי, מנסים להכיר לי ו... כלום.
אני פשוט נשארת עם כלום.
פגועה, שבורה, כאובה ועלובה, אני מנסה לאסוף את השברים של עצמי.
מה קורה איתי?!?!?!?!?!?!?!?
מתי יגיע גם זמני?!?!?!!?!?!?!?!?!
אני מצפה בקוצר רוח, מנסה לעודד את עצמי בכל מיני דרכים, אבל זה לא עוזר!

די. אני מיואשת כבר.
אין לי כוחות לאחל מזל טוב.
אין לי כוחות להיות שמחה בשמחתם.
אין לי כוחות לאסוף את עצמי.
אני נשברת לרסיסים.
מתפרקת.
אני שלולית של אכזבה מעצמי, מהיקום.
משהו לא בסדר בי ואני לא מצליחה לפענח אותו.

שבעת האושפיזין באים לבקר או- ביקור מהאבות הקדושים אצלי בלב

סוכות.
חג שחוגגים ברחוב. לשבוע אחד, כולנו עוברים להתגורר ברחוב. עם כיסוי עץ, חיפוי עלים, אבל עדיין- רחוב.
פושטים מעלינו כל בדל של תחפושת, מסכה.
אם בכל השנה "ביתי הוא מבצרי", הרי שבסוכות- סוכתי היא מפשיטתי.
הסוכה הופכת אותנו ליותר פשוטים. אכילה שבטית, אורחים נכנסים בקלות, קולות מתמזגים עם קולות השכנים, שנ"צ היא בעצם ניסיונות הירדמות לקולם המצווח של ילדים ואופניים.
כולנו הופכים לפשוטים יותר.

אברהם- יהי רצון, שבזכות אהברה אבינו ע"ה, נזכה בעלי ואני, להיות מכניסי אורחים. תמיד בלב שמח, במאור פנים, בכבוד, בטוב לבב וברוחב לב. בשפע ונדיבות.

יצחק- יהי רצון, שתפילותינו תמיד יתקבלו ברצון, ונוכל תמיד לשוח בשדה.
ושבזכות אבות, יתפלל עליי יצחק אבינו ע"ה, שאזכה גם אני לזיווג הגון משורש נשמתי.

איך להמציא את עצמי מחדש או- איך לא לתת לעצמי לדהות עם הזמן

בוקר. שעון מעורר.
התארגנות רגילה.
איפור. איפור ממש מושקע. כי אני ממש אוהבת. אבל ממש.
בחירת בגדים. טוב, אני לא אשקר. בדרך כלל אני בוחרת בגדים בלילה שלפני. אחרת אני אאחר.
אני אוהבת להיראות טוב. ט-ו-ב.
אני אוהבת להיראות רעננה, מרשימה, מעוצבת. לבושה היטב. אופנתית.
אני לא אוהבת שחושבים שזה נעשה למען מישהו.
אולי כי אני הכי רוצה בעולם כבר להתגנדר לכבוד מישהו שאוהב אותי.
אולי כי אני לא רוצה להזכיר לעצמי שעוד אין לי דבר כזה.
אולי כי אני לא אוהבת להיזכר בחוסר הזה.
אולי כי אין לי סבלנות לחכות לאחד הזה.

לפעמים ישנם רגעים בהם אני באמת צריכה לדאוג למראה החיצוני שלי ולא רק חיצוני ויזואלי, כדי לא לתת לאחרים לחשוב שחס וחלילה אני מבואסת או מאוכזבת בגלל משהו.

אני תמיד צריכה להפגין תעסוקה: יצאתי עם חברות, הייתי בהופעה, הלכתי לישון מאוחר כי..., אני במכון כושר, אני בשומרי משקל, לא יכולתי לדבר כי..., אני לא יכולה לשוחח היום כי אני...
שחוץ ממני, אף אחד לא ירגיש בחיסרון שלי. כי אולי זה יכאיב לי עוד יותר.
ושחס וחלילה אף אחד לא ירגיש שאני חיה עם ההורים שלי.
שאני בסך הכל ילדה בת 26.
תינוקת של אמא ואבא.
בחורה שמחכה לשידוך שלה בכליטון עיניים.
בחורה שמחכה לכל הצעה ומסתערת עליה במלוא הרצינות וההתחשבות. אחת שמתאכזבת כל כך בקלות, ולוקחת ללב בלי לחשוב פעמיים.
בחורה שמפגש אחד בלבד גורם לה לחשוב 20 שנה אחורה וקדימה.
ולא לישון בלילה.
ולחשוש לעניינים של בין אדם לחברו. ובין אדם למקום.
ובין רווקה לבררנית. ובין התפשרות לויתור.

ובתוך כל זה, לא לתת לאף אחד לחשוב, אפילו לא לרגע, שקשה.
כי מישהו צריך לטפח את התדמית הזו, של הבחורה שעוד לא מצאה את בחיר ליבה והיא שלמה עם זה.
היא בסדר עם זה. לא קרה כלום.
בינתיים יש לה חיים.

ובתכלס, כן יש לי סוג של חיים.
חיים של מצפה לישועה, ובאמת מודה לאלוקיי על כל רגע, על כל אתגר ועל כל קצה.
כי באמת שהכל לטובה, וגם כשקשה-
זה לטובתי.
החיים מורכבים מרגעים.
כל רגע הוא חוויה. עולם ומלואו ששואב את כולנו לתוכו ולא מרפה. עד שהוא נגמר ומתחיל רגע אחר.
ברגע שמתחיל רגע אחר, הרגע הקודם נראה אחרת. פשוט יותר. בהיר יותר.
מותר לחוות רגעים עד לעומק שלהם. אסור לשכוח שאלו רק רגעים מתוך רצף שלם.

יהי רצון, שחיי יהיו מלאים רגעים של אושר צרוף.

אמן.

אני רוצה להתחתן. ואין או. זה לא משתמע לשתי פנים. אני פשוט רוצה להתחתן כבר.

אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.

נראה לי ברור לא...?

שוב תודה או- רגע של ייאוש?

אני עדיין מנסה להבין מה קורה איתי כרגע.
האם אני חשה עכשיו משבר? האם היובש שאופף אותי כרגע משפיע עלי או שאני נהפכת לאפטית בכל הנוגע לתחום זה בחיי?
אני עדיין מתקשה להחליט. אפילו את התודה הקבועה שאני מקפידה (בלי נדר כמובן) לכתוב מידי ערב, הזנחתי אתמול לטובת שינה ערבה. פשוט לא היתה לי כוח רצון להקדיש לזה. אולי כי סתם רציתי לראות מה יקרה אם אני אפסיק. אולי ההפסקה הזו תמשוך לי את הישועה...

אולי האפטיות שאני מרגישה זה חלק מדרך ההתמודדות שלי כרגע. אולי אני מנסה לשדר לעצמי שהכל כרגיל, ואולי אני מנסה להתעלם מזה ולהרפות מזה כביכול.
סיכמתי עם עצמי שאני לא אפתח את האתר היכרות שלי, אלא אם כן יישלח אליי מייל על הצעה מתאימה. עכשיו, כבר הרבה מאוד זמן שאין לי הצעה. ואז אני חושבת, אולי באמת משהו לי בסדר בי?
עשיתי סגולה כזו של 40 יום צדקה. אני בטוחה שזה פעל מה שהיה צריך לפעול, ובהחלט הוסיף לי זכויות לכבוד השנה החדשה, ופעל את הישועה שצריך לפעול, והזכות הזו נשמרת לי עד לרגע הנכון.
אבל אני מחפשת כבר את נוסחת הקסם. את הנוסחה שתשאיר אותי פעורת פה לנוכח הנס שיקרה לי.
אני מחפשת את הנוסחה למציאת בן זוג מתאים לי.

ואני מנסה באמת. באמת באמת.
שומעת כל מיני שיעורי תורה על זוגיות ומציאת בן זוג.
מנסה לתקן את המידות שלי.
מנסה לטהר את עצמי.
מנסה להתפלל כמה שיותר.
מנסה לקבל בהבנה כל מיני דברים שקורים לי.
מנסה לא להתייאש מכתיבת התודה בכל יום, למרות שזה כבר קצת מייאש... אמרו שאחרי 40 יום מגיעה ישועה. ואני כבר אחרי כמה פעמים...
לא יודעת. אני מרגישה שאני כמו בלונה פארק.
רגע אחד על הגלגל הענק- יש הצעה ואני על הגובה. מישהו מאשר אותי ואני בעננים, צופה על כל העיר. מישהו מבטל אותי- ואני כבר מרגישה בתחתית. מישהו אחר מוריד את ההצעה- ואני יורדת מהגלגל הענק עם תחושת קבס.
רגע אחד אני על הקרוסלה האימתנית- נעה כבמחול שדים שכזה, מתעתע ומאכזב. ואפילו מפחיד.
פעמים, אני על רכבת הרים. נוסעת במהירות, לא מספיקה לאגור חוויות, אבל חווה את הרגשות של כל אירוע בעצמה רבה.
נמאס לי מכל הרגעים הלא פשוטים הללו. מכל הרגעים המורכבים שיש בחיים.

אלו החיים, כן, אני יודעת.
לכל אחד החבילה שלו, וזה באמת נכון, ואין כאן שום קלישאה.
ואני יודעת שלא מגיע לי כלום. אמת ויציב.
והשם יודע בדיוק מהו הרגע הנכון בשבילי, ואני לגמרי מאמינה בזה, אבל זה לא אומר שההמתנה פשוטה.
ההמתנה היא מתנה- בהחלט כך! אבל אני מחכה לרגע שבו אומר: "אח... היה שווה כל כך לחכות!"
את אמורה להודות על הטוב שיש לך. נכון! ובאמת יש לי כל כך הרבה טוב בחיים שאני מרגישה אותו וטוב לי איתו.
המשפחה החמה והעוטפת שלי, שמחת החיים שלי, העבודה המסודרת והאהובה עליי. יש כל כך הרבה על מה להודות. ואני משתדלת מאוד להודות על הכל.

אז באמת, שהגיע הזמן להודות. סגולה או לא- זה צו השעה שלי עכשיו. אולי כדאי שאני אתפנה להתעסק בטוב שיש לי. למרות שאני עדיין מחכה לחצי השני שלי שיבוא וישלים את כל החלקים הטובים האלה. הטובים והחצויים.
(ולא, אני לא חושבת שחתונה תפתור לי בעיות בחיים או שהכל יתגשם כמו בסרטים המפורסמים. אני יודעת שחיי נישואים הם עבודה, אבל זה כבר נושא לבלוג אחר).
אני עדיין מחכה. אבל היום, מחכה בהודיה:
1) אני מודה על כל השמחות הקטנות שיש לי בחיים.
2) תודה שאיפור זה דבר שמשמח אותי.
3) תודה שעדיין לא התחתנתי.
4) תודה שהייתי בטוחה שבגיל 26 אני אהיה כבר אמא לשניים.
5) תודה שכל החברות שלי היו בטוחות שאני אתחתן בגיל 18.
6) תודה שלא נעים לי שמברכים אותי בחמלה.
7) תודה שאני רק בת 26.
8) תודה שאני עוד מעט בת 27.
9) תודה שהכל יכול להשתנות ברגע.
10) תושה שהיום אני יושבת כאן, אבל בעוד כמה ימים אני יכולה לשבת כאן בסיטואציה אחרת לחלוטין: לחשוב על הבחור שאני נפגשת איתו.
11) תודה על כל הפעמים שחשבתי שאני מתחתנת.
12) תודה על כל האכזבות שחשתי בחיי.
13) תודה שיש לי יצר הרע להתחיל לעיין באתרי היכרות.
14) תודה שלא טוב שאני אעשה זאת, כי זה לגמרי מייאש אותי.
15) תודה שאף בחור שמצא חן בעיני לא אישר אותי באתר.
16) תודה שאני מרגישה שעליתי במשקל, ואין לי כוחות להמשיך בדיאטה.
17) תודה שאין לי כוחות נפשיים לחזור לשומרי משקל.
18) תודה שאני מפחדת להיות שמנה שוב.
19) תודה שיצר האכילה משתלט עלי לפעמים.
20) תודה שלא הלכתי כבר יומיים לחדר הכושר.
21) תודה שאני חולמת להיות אמא טובה.
22) תודה שאני מייחלת לילדים משלי.
23) תודה שאני כל כך רוצה להתחתן כבר.
24) תודה שאני כל כך רוצה להתמסר למישהו.
25) תודה שאני לא מבינה כלום בחשבונות העולם הזה.
26) תודה שאני מפחדת להגיע לגיל מבוגר ולהישאר רווקה.
27) תודה שהכי הייתי רוצה בעולם לדעת מתי זה יבוא. ועד אז להיות רגועה ולבלות את חיי בנעימים.
28) תודה שאני עדיין נראית צעירה.
29) תודה שבחגים זה קצת קשה ולא נעים.
30) תודה שיש לי את האחיינים שלי, שמקלים קצת על תחושת הכאב.
31) תודה על האחים שלי.
32) תודה שההורים שלי מעודדים אותי.
33) תודה שכל מה שאני רוצה זה לחלוק אהבה עם אדם הראוי לך.
34) תודה שחום מבן זוג זה דבר שחסר לי.
35) תודה שחסר לי הביטחון העצמי הזה שמעניק בן זוג.
36) תודה שנפגשתי עם אנשים מוזרים.
37) תודה שהייתי מוכנה להתפשר על מלא דברים.
38) תודה על רגעי משבר.
39) תודה על רגעים בהם בכיתי את עצמי לדעת.
40) תודה על כל הפעמים בהן הצעות תעתעו בי.

תודה השם על הכל, אני רוצה לבתחתן עוד השנה.

תודה על הכל או- תודה על הכ-ל

תודה לך ה'. תודה לך על הכל.
על כל הרגעים האלו, שישבתי וחלמתי.
על כל הציפיות האלו, הלא ממומשות עדיין.
על כל הפנטזיות אני מייחלת בפינה נסתרת בלב שלי שיתגשמו.
על כל התפילות שאני מחכה שיתקבלו.
על כל רגעי החוסר נוחות האלו.
על כל ברכה של מכרים, ש"בקרוב אצלך", "תרפי וזה יגיע", "את יודעת, אחיינית שלי..."
על כל רגע שבו חשבתי שהנה, הגיעה ההצעה שהכי התאימה לי, ואתה, ברחמיך הרבים מנעת ממנה להתקיים וחסכת ממני הרבה.
תודה לך על כל הבחורים שהיו נראים לי הכי מתאימים, הכי נאים, בעלי מקצוע מכובד- שדחו אותי.
תודה על כל הבחורים שדחו אותי בגלל המראה החיצוני שלי.
תודה שהיו רגעים שחשבתי שלא מגיע לי משהו מיוחד.
תודה על כל הרגעים האלו, שחשבתי שמשהו באמת לא בסדר בי. שאני מכוערת, שאני שמנה ושאני ממש לא מוצלחת.
תודה לך על כל הרגעים האלו שאני מדלגת בין ביטחון לאמונה.
תודה לך שאני טובעת ברגעי ייאוש ונאחזת בהבלי העולם כדי לנשום מחוץ למים.
תודה שאני מנסה למצוא במה אני צריכה להשתפר כדי להתחתן.
תודה שאני מנסה לשמח את עצמי במה שיש.
תודה שאני רוצה לעבוד אותך בתור אישה.
תודה שאני רוצה לעבוד אותך בתור אמא.
תודה שאני רוצה כבר לחלוק את כמויות הרגש שיש בי בפנים.
תודה שאני מרגישה לפעמים קצת בודדה בלילות.
תודה שאני כל כך רוצה להירדם יחד עם מישהו שאוהב אותי.
תודה שאני רוצה כל כך לחלום יחד עם מישהו שאוהב אותי.
תודה שאני מחכה כבר ליישם את מה שלמדתי על זוגיות.
תודה על כל רגע של חוסר וודאות: מי זה הבחור הזה? מה המקצוע שלו? מ-ת-י הוא יבוא כבר?
תודה שאני יודעת שנישואין זו עבודה קשה, ואני בכל זאת לא מוכנה לוותר על זה.
תודה שאני חולמת להקים בית משלי.
תודה שאני ממש רוצה כבר לבקר בבית של ההורים שלי כאישה נשואה.
תודה שאני ממש רוצה שיהיה לי עם מי להתכתב במהלך היום.
תודה שאני מחכה לרגע הזה שאני אוכל להביע אהבה כמו שאני אוהבת ויודעת ורוצה.
תודה על כל רגע שבו אני חושבת לעצמי "חבל".
תודה שרק אתה יודע למה הזיווג שלי מתעכב.
תודה שרק אתה מבין מה אני מרגישה באמת.
תודה שלפעמים בא לי לזרוק הכל, להיזרק באישה חוף נידח בסיני ולשזף את עצמי לדעת.
תודה שלפעמים אני רוצה לפחות להנות בתקופה הזו ואין לי עם מי.
תודה שאין לי כוח לשמוע צרות של אחרות.
תודה שאני לא רוצה להתערבב עם אנשים מרי נפש.
תודה שכולם מצפים לישועה שלי.
תודה שאני כל כך רוצה להתחתן.
תודה שאני אמורה שלא להיות בלחץ מזה, ומשתדלת לשדר כל הזמן רוגע בנושא הזה.
תודה שאני מחכה לרגע שיפלו כל המסכים ואני אודה לך על הטוב שנתת לי עד בלי די. עד שיבלו שפתותי מלומר די.
אני יודעת שהכל ממך לטובה. ורק אתה יודע מה טוב לי. רק אתה נותן לי את מה שאני באמת צריכה. אין יותר רחמן ממך.
אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה. אנא, עשה אותי שמחה.
עזור לי לשמוח בתקופת ההמתנה הזו. עזור לי לאהוב את עצמי ולהיות טובה יותר.
עזור לי לשמח את עצמי בדברים טובים. ולהתפנק מידי פעם במשהו טוב. ולחסוך לימים טובים שיבואו.
אמן.