אז שוב תודה.

השם.
תודה על הכל.
תודה שאתה איתי. בכל מצב.
תודה שעדיין לא התחתנתי.
תודה שהכל לטובתי.
תודה שאני חסרת אונים.
תודה שאני מנסה להסיח את דעתי מכל העניין הזה.
מסיחה את עצמי עד כאב.
תודה!

בכי של רצון

מה זה בכי בעצם?
רצון שלא מתממש. בכי הוא גילוי עמוק ופנימי לרצון שלא מומש.
הרצון שלנו לדברים עמוק ופנימי.
פעמים רבות, אנו בעצמנו לא מצליחים להסביר מדוע אנו רוצים דבר מה. לא מצליחים. קל וחומר כשמדובר ברצונות פנימיים, כאלה החבויים עמוק בנפש.
אולי זו העובדה שהרצונות שלנו עשויים מתקוות ילדותיות שלנו- צורך קיומי כזה שיכירו בהוויה שלנו בעולם.
אני שואפת שיכירו בי. באופי שלי, באישיות שלי. אבל שזו תהיה הכרה עמוקה מאוד. כזו שמורכבת מאהבה.
אני רוצה להיות אהובה. נאהבת. נחשקת. פשוט רוצה.

אני רוצה מאוד להתחתן. אני מאוד מאוד רוצה להתחתן.
אני ממש ממש רוצה להתחתן.

זהו? רצון זה רק מה שמספיק כדי להתחתן?

רגעים של תקווה או- הפחד להיות עצובה

אני נמסה.
השבוע הזה אני נמסה לתוך החור השחור שיש בתוכי.
אני לא יודעת מה קורה שם, בפנים.
אני לא יודעת מה אני חושבת על הדברים שמתרחשים לי עמוק בפנים.
אני אפופת תחושות ורגעים, רגשות ומחשבות, אבל אני לא נותנת לעצמי להרגיש אותם עד הסוף. לא נותנת לעצמי להבין מה קורה איתי.
במקום זה, אני מנסה לעסוק בדברים אחרים שישכיחו את הכל ממני. שירחיקו אותי מכל הדבר הזה.
שוקעת למיטה. אוכלת שטויות ומגזימה.
אחר כך מתחרטת. אחר כך שוב.
אני נמסה לתוך עצמי ואין שום דבר שיכול להציל אותי מזה. רק השם. כי רק הוא יודע מה עובר עליי יותר טוב ממני.
אני לא יודעת מה עובר עליי.
משהו קורה לי.
דברים רוחשים בתוכי ואני גועשת אך לא מרגישה.
אני מנותקת. לא ברור מה נסגר איתי, אבל אני מנותקת מעצמי.
מנסה לשמור על עצמי שלא ליפול למעמקי העצבות.
כל רגע עומדת על התהום.

לפעמים אני תוהה לעצמי מה קורה לי.
אני מרגישה שאני לא מכירה את עצמי ככה.
זה צד חדש שיש בי. ואני לא בטוחה שאני שמחה להכיר אותו. חלק מהאישיות החמה שלי היא האופטימיות הבלתי מתפשרת. והביקורתיות החריפה שניחנתי בה, במיוחד כלפי עצמי.
אז שני הדברים הללו, מובילים אותי לניתוק הזה. אולי.
הצפייה הזו מעצמי להמשיך לחייך, והעובדה שאני לא עומדת בה מביאות אותי לעמוד על פי התהום הזה. התהום של הניתוק הזה מעצמי.

אני מרגישה עזובה.
ממש.
אין שום הצעה רלוונטית באתר.
אין לי טעם לחפש באתרי היכרויות כאלה ואחרים.
אין אף אחד שמחפש בשבילי.
אני לא באמת מעניינת פה מישהו.
כל האוהבים שלי סביבי דואגים לי, ועושים קצת מאמץ... אבל באמת באמת, אני מרגישה שאני לבד במערכה הזו. מרגישה בודדה.
אין לי עם מי באמת לחלוק את הרגעים האלה. כשהכל עמוק בפנים רוחש וגועש.
אין לי. רק עם השם.
אז השם, תחזיק אותי כשאני מתפרקת.
כשאני מתפוררת לפירורים קטנים, דקים.
תעזור לי להבין מה קורה איתי.
תנחם אותי.
תרגיע אותי.
בבקשה!
אין מי שיעשה את זה.
זה אתה ואני לבד.
רק שנינו.
העובדה הזו שאני ככה מרסקת אותי. אני כבר תקופה ארוכה בנקודת שבירה.
נקודת שבירה לא קטנה.
אני אפילו לא יודעת איך להרים את עצמי ממנה. איך להשקיט את עצמי. להרגיע, לנחם, לעודד.
אני מתפקעת. נקרעת לחלקיקים קטנים שמתעופפים באוויר. מחפשים את המנוחה שלהם ולא מוצאים.
אני יודעת שאתה השם, אוסף כל חלקיק כזה ובונה ממנו את המקדש. אני יודעת.
ועדיין בוכה.

לא יודעת מה עובר עלי או- יכול להיות שאני בבעסה?

תכלס, הדבר שהכי לא מתאים לי לאופי שלי- זה להיות בבעסה.
לכן אני יכולה לפעמים להכחיש, לא להאמין בזה... אבל נראה לי שכרגע, אני די בבעסה.
מבועסת.
קצת עצובה.
הרבה דואגת לעתיד שלי.
לא יודעת מה יהיה איתי.
היום התקשרו אליי מאיזה משרד שידוכים. מילמלתי משהו וניתקתי כי לא ידעתי מה לומר, ובכלל, זה מאוד הפתיע אותי ולא הייתי מוכנה לזה.
ניסיתי לחזור אליהם אחרי שהתעוררתי מהשינה ואחרי שהקול שלי חזר לעצמו קצת...
אבל לא היה מענה.
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אני מנסה להילחם בכל הכוח עם היצר הרע הזה, אבל הוא ממש לא מרפה.
לא מצליחה להתעלות על עצמי.
אני מרגישה שאני קצת ממורמרת, קצת עצבנית, קצת שלילית לאחרונה... לא יודעת מה יהיה איתי.
נכון שאני רק בת 27. נכון. אבל קרוב ל10 שנים אני מחפשת את הזיווג ההגון שלי.
נכון שעד עכשיו זה לא התאים, ותודה רבה, אבל עכשיו אני מרגישה שזה כבר חייב לקרות לי.
אז תודה השם שאתה גורם לי להרגיש בחוסר הזה. זה מעורר אותי עוד יותר.
אז אני יודעת שהכל לטובה. אבל בכל זאת, רציתי לספר לך אבא שבשמיים, שאני לא כזאת גיבורה כמו שחשבתי. שאני לא תמיד יכולה לשמור אנרגיות חיוביות גם כשקשה.
לא תמיד זה קל להיות מאמינה.
לא.
לא פשוט להיות פשוט.
באמונה פשוטה.
אבל אני מאמינה שהכל לטובה, ועם זאת רוצה לראות בישועה שלי כבר. כי חסרה לי זוגיות. מאוד מאוד. 

איך לא להתייאש או- איך לשכנע את עצמי שהכל טוב איתי

השם.
אני רוצה לכתוב לך כמה מילים מתוך הלב שלי.
כבר תקופה ארוכה שאני מוצאת את עצמי ממש מתאמצת למצוא את הזיווג שלי.
נרשמתי לאתרים, בררתי ברצינות על כל הצעה, חשבתי מליון פעמים קדימה ואחורה על כל צעד, ניסיתי להתפשר ולהתגמש על מלא דברים, ואפילו כשזה הגיע לדברים שבקדושה לא וויתרתי והתעקשתי להישאר נאמנה לך.
עכשיו פתאום זו תקופת יובש. תקופה שהיא די קשה בשבילי...
נכון שיש דברים טובים פחות מזה, אבל אני רק רוצה לשאול אותך שאלה:
מה איתי?
עד מתי אני אגיע ככה?
מה בסך הכל ביקשתי? להתחתן כדת משה וישראל?
להקים בית טוב ונאמן בישראל?
לפעול מתוך קדושה? או לפחות להיות בגבולות המותרים?
שמרתי על עצמי 27 שנה, לא נגעתי בגבר מעודי.
לא מגיע לי כבר להתחתן?
טסתי 12 שעות למדינה אחרת בשביל להתפלל ולהתברך.
כתבתי לרבי וקיבלתי תשובה שהנה זה בא.
המון רבנים ברכו אותי.
קיבלתי ספר תהילים מצדיק.
נתתי תרומה להכנסת כלה.
אני משתדלת מאוד להתפלל.
מנסה להתרחק מאנשים שעלולים לצמצם אותי.
מנסה לשמוח גם כשקשה.
מלמדת את עצמי ומנסה להתחזק באמונה.
אומרת לעצמי שהכל לטובה.
אבל בסופו של דבר, קשה לי כבר.
אני ממש רוצה להתחתן כבר. ממש.
רוצה בעל אוהב, משפחה וילדים.
בית, נקיונות, כביסות ובישולים.
לא להיות לבד.
לחיות בשביל מישהו ושמישהו יחיה בשבילי.
להיות נאהבת.
להרגיש חלק ממשהו.
חגים כבר נעשו קשים בשבילי. עוד פעם אני מוצאת את עצמי יושבת וחושבת האם משהו בי לא בסדר?
אולי משהו שאני משדרת לא טוב?
מצד שני- למי יש לי כבר לשדר? אין שום דבר באופק?
אולי אני מסתכלת לכיוון הלא נכון?
נמאס לי להיות רווקה כבר.
אני רוצה שהמזל שלי יתהפך לטובה כבר.
אני כבר ממש רוצה להיות שמחה באמת במשפחה שתהיה לי.
אם אתה לא רוצה שאני אתחתן, בבקשה תגרום לי לא להרגיש בחוסר של משפחה.
אל תתן למחשבות כמו להביא ילד משלי לבד להיכנס לי לראש.
אל תתן למחשבות של ייאוש לבוא אליי בשעות הקשות.
אל תיתן לי בכלל מחשבות רעות.
אני כבר בת 27 למען השם. מה רציתי? להתחתן?
באמת! לא להיות עשירה, ךא לפתח לעצמי קריירה מיוחדת... להקים בית בישראל. להוריד נשמות חדשות לעולם ובכך לקרב את הגאולה.
אני יודעת שהכל לטובתי, אין לי ספק בזה. אני יודעת שכל מה שאתה עושה, לטובה אתה עושה.
אבל אני עדיין רוצה להתחתן. ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. לא יודעת מה לעשות.
מחפשת סגולות באינטרנט.
נכנסת לאתרי היכרויות שונים.
לא מוצאת את עצמי בעולם.
זו סתם תקופה מעפנה בשבילי עכשיו, ואני ממש מקווה שהיא תעבור.
אני רוצה להגיד לך תודה על כל הפעמים שנשבר לי הלב.
על כל הפעמים שחשבתי שאני מתחתנת והתאכזבתי.
תודה על כל הבושות!
תודה על כל האכזבות.
תודה על כל הפעמים שהתאכזבתי מבחורים.
תודה על כל הפעמים שהתאפרתי והתלבשתי.
תודה על כל הפעמים שביררתי.
תודה על כל הפעמים שהובכתי.
תודה על כל דבר. אני בטוחה ויודעת שהכל לטובה, אבל בבקשה השם תרחם עליי כי כבר ממש בא לי להתחתן.
אני מרגישה שזה ממש חסר לי, ואני כבר ממש מחכה לזה.
לשותפות הזו.
בבקשה השם- פורים מתקרב וכל הפושט יד נותנים לו. אני כבר מרגישה שאני במצב של פשיטת יד ורגל מהבחינה הזו.
בבקשה תן לי!!!!!!!