אוקיי.
נשברתי.
יומיים תמימים שנשברתי בהם.
הייתי עצובה ממש. בלי מצב רוח בכלל.
ללא חשק לדבר, עד כדי כך שהיה לי קשה להיישיר מבט לקרובים אליי ביותר.
לא היה לי חשק לדבר.
לא היה לי חשק לעשות כל מיני דברים.
רציתי רק להתכנס במיטה ולמצוא את עצמי מחדש.
והיה לי קשה. היה לי קשה להיות על סף בכי כל היום. ולהחזיק את זה חזק חזק, בלי שיראו.
כי אני תמיד מוקפת באנשים אוהבים. תמיד.
אבל מרגישה כל כך בודדה.
כל כך כל כך.
היה לי קשה.
בכיתי מאוד. ייבבתי אפילו.
מררתי על מצבי.
בת 27, רווקה.
ולא משנה מה הכל מסביב.
אני רווקה וזה כוא לי.
אבל הכל משמיים לטובתי. וזהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה